ד"ר גלית פלג – רופאת שיניים
… לפני כשמונה חודשים, פנה אליי פרופ' מיק אלקן – רופא בכיר למחלות זיהומיות, סיפר לי על משלחת רפואית התנדבותית שיוצאת לפפואה ניו גינאה לשלושה שבועות, ובקש שאצטרף למשלחת כרופאת שיניים ואטפל באוכלוסיה המקומית.
המשלחת הינה משלחת בחסות ממשלת פפואה, אוסטרליה ובשיתוף עם משרד החוץ הישראלי. המשלחת כוללת צוות רפואי של כ 80 אנשי צוות רפואה מתחומים שונים מכל העולם, בינהם 6 ישראלים, ומטרתה לשייט על קטמרן לאורך חופי פפואה ולהעניק טיפולים רפואיים לאוכלוסיה המקומית בכפרים המבודדים.
כמובן שהרעיון קסם לי, אך המחשבות הראשונות שלי היו נתונות לקשיים הכרוכים בנסיעה: כיצד אשאיר בבית את בעלי ו 5 הילדים שלנו ואעלם ל 3 שבועות לקצה העולם? איך תתנהל המרפאה הפרטית שלי ליישור שיניים? ואיך יקבלו זאת המטופלים שלי?
ככל שהפכתי בעניין, הבנתי שיש לי כאן הזדמנות מיוחדת לתרום מיכולתיי ולהעניק עזרה לנזקקים, וחשתי שזה מספיק חשוב לי ולהם כדי שאתגבר על האתגרים הללו ואצא למשלחת.
אז רק לצורך מיקום על המפה: פפואה ניו גינאה היא מדינה הנמצאת מצפון לאוסטרליה בחציו המזרחי של האי גינאה החדשה, חלקו המערבי של האי השייך לאינדונזיה. 8 מיליון אנשים חיים בה. יש בה מאות שבטים ומדברים בה כ – 840 שפות. המדינה יפהפיה כוללת הרבה איים, חופים, נהרות, הרים והרי געש. יש בה מספר ערים ואינספור כפרים עם תשתיות ירודות מאוד. במרבית המדינה אין חשמל ומים מגיעים לבתים, ולרוב אין דרכי מעבר לרכב בין הכפרים. המקומיים מתניידים ממקום למקום ברגל או בסירות.
מי אני?
רגע, עוד צעד אחורה… מי אני?
אני גלית פלג, אמא ל 5 ילדים, תושבת קדש ברנע, אורתודונטית, מומחית ליישור שיניים , כבר 20 שנה עוסקת ביישור שיניים לילדים ומבוגרים. עיקר העבודה כרופאת שיניים במשלחת זה עקירת שיניים הרוסות וכואבות. למרות שבשנים האחרונות אינני עוקרת שיניים אלא רק מיישרת שיניים, מסתבר שעקירת שיניים זו מיומנות שלא שוכחים, כמו לנסוע על אופניים…
וחזרה למשלחת…
מתוך כל הצוות הרפואי על האוניה, היינו 4 רופאי שיניים – רופא מקומי מפפואה, רופא סינגפורי, ד"ר מוטי פינדלר מבי"ח תל השומר ואנוכי. על האוניה יש מרפאת שיניים מודרנית שנתרמה ע"י פילנתרופיים אוסטרלים, כך שחלק מהטיפולים בוצעו באוניה וחלק בשטח.
התברר שהעבודה בשטח היתה האתגר הרציני ודרשה הרבה יצירתיות. דמיינו לעצמכם טיפול שיניים במרפאה מאולתרת ללא חשמל ומים זורמים וכמובן ללא כל המכשור הרגיל שלנו: סקשן, מרקקה, כסא שיורד ועולה, וכל שאר "כלי העינויים" של רופאי השיניים. כל העבודה מתבצעת על כסא פשוט ( כמו כסא כתר פלסטיק שיש לכולנטו בגינה) והמכשירים הניידים בלבד. את הסטרילזטור, המכשיר שמחטא את הכלים מחליף סיר לחץ שמתחמם על האש.
בבוקר היינו יורדים מהאוניה לחוף בעזרת סירות זודיאק ואיתנו כל המרפאה ארוזה בארגזים. המקומיים שהשמועה על בואנו הגיעה אליהם היו מחכים לנו על החוף כדי לעזור בפריקת הציוד והבאתו למתחם המרפאה המיועד. לעיתים נדרשנו להמשיך ברכב לכפרים מרוחקים ולעיתים היינו מתמקמים בכפר שעל החוף ממש. בדרך כלל המרפאה הניידת הוקמה בחצר כנסייה או מבנה ציבורי, אך לא חסרו מקומות שהטיפולים התרחשו בכיכר המרכזית תחת העץ הגדול…
המקומיים היו מאוד סקרנים, גם לגבינו אנו, וגם לגבי הציוד ובמיוחד היו מעניינות התגובות שלהם לטיפולים עצמם. כמעט כל המטופלים מעולם לא ביקרו אצל רופא שיניים בעבר וכנראה שאני גם הרופאת שיניים האחרונה שהם יפגשו בכלל במהלך חייהם. לא יכולנו שלא לחייך למראה התגובות לאלחוש – הרדמה – שבה נתקלו בפעם הראשונה בחייהם, הנימול והעקצוצים שסחטו מהם הבעות מוזרות מאוד… או לשמע מחיאות הכפיים של כל הכפר כשהסתיימה בהצלחה עקירת שן כואבת. גם התגובות לטיפול בבעיה שהציקה להם היו מרגשות ומילאו אותנו בסיפוק. תארו לכם מטופל שמגיע עם שן מרוסקת עד לחניכיים לאחר שניסה לעקור לעצמו את השן. מרגע שהתיישב על הכסא, תוך מספר דקות נעקרה השם הכואבת, האזור נוקה וטופל ותהליך ההחלמה כבר החל. המבט בעיניים אמר תודה ללא צורך במילים.
אגב מילים – בפפואה מדוברות מעל 800 שפות. במקרים רבים אפילו המתורגמנים שלנו לא הצליחו לתקשר עם השבט המקומי, אבל מסתבר ש " כואב לי כאן" וגם " תודה, עזרת לי" אפשר להביע בדרכים רבות ללא מילים.
לסיכום
זכיתי בהזדמנות נדירה וחוויה אדירה. הכרתי חבל ארץ מדהים ופגשתי אנשים חמים ומוקירי תודה. תודה לשותפי למסע הזה _ ד"ר ענבל פוקס, ד"ר גליה ברקאי, רחל פייט, ד"ר מוטי פינדלר ועופר עובדת – שהיו לי למשפחה שנייה בקצה העולם, תודה לירון דדון – נציג משרד החוץ שלנו בפסיפיק ואחראי על הפרוייקט המדהים הזה, ואחרונים חביבים תודה למשפחתי היקרה שתמכה, פרגנה ואפשרה לי לצאת למסע נדיר ומיוחד.
ד"ר גלית פלג
מתוך מגזין רמת נגב מס 231 יולי 2018
