רופאות ללא גבולות

… ד"ר גלית פלג, נשואה ואם לחמישה, הצטרפה למשלחת לא כאורתודונטית אלא כרופאת שיניים, גם אותה גייס פרופ' אלקן, וזו הפעם הראשונה שבה יצאה למשלחת סיוע. גם לה לא היה קל לעזוב את המשפחה ואת הילדים, "הם שאלו אותי איך אני עוזבת אותם לשלושה שבועות", היא מספרת, "אבל אח"כ הם הבינו שזה משהו שאני רוצה לעשות ופרגנו מאוד. העזרה והנתינה מדברות אליי מאוד".

80 אנשי הצוות הרפואי שהיו על האוניה נחלקו ל – 3 צוותי עבודה בשטח. בכל צוות היה רופא משפחה, רופא ילדים, רופא מחלות זיהומיות ועוד. נוסף על כך היה צוות טיפולי עיניים, שהתאים וחלק מאות משקפיים לאנשים, רופא שיניים טפל בשיניים כואבות והדריך על שמירת הגיינת הפה, פיזיותרפיסט טפל בכל הנכויות בכפר, אחיות היו אחראיות על הזרקת אמצעי מניעה, הדרכת נשים בהריון ואחרי לידה ומתן חיסונים וחבישות. אליהם התלווה צוות הדרכה שעסק בחינוך להגיינה, בהדרכת יולדות, במשחקים עם ילדים וחינוך מיני בביה"ס.

"המקומיים ידעו על בואנו וכבר חיכו לנו בכפר" מספרת פל, " ראש הכפר דאג שיעמוד לרשותנו מקום לעבוד בו, מבנה ציבורי או חצר כנסיה. בתוך כחצי שעה בסדר מופתי וביעילות מדהימה הפך המקום לבי"ח שדה והתחלנו לעבוד. השמועה על בואנו רצה מהר מאוד בכפר ובכפרים השכנים. אנשים התחילו להגיע וחיכו בסבלנות לתורם.

" בסוף יום עבודה ראה כל צוות קרוב למאה מטופלות ומטופלים. לעיתים נאלצנו לדחות מטופלים כשאזלו לנו החומרים לטיפול. זה היה ממש לא נעים. ממש כואב הלב לעמוד מול מטופל שזקוק לטיפול ולהגיד לו שאי אפשר לטפל בו היום, כאשר אנחנו יודעים שקרוב לוודאי שאותו מטופל יקבל טיפול הולם רק בפעם הבאה שהאוניה תגיע לאזור, דבר שיכול לקרות רק בעוד כמה שנים. רק מעטים פונים לטיפול בבי"ח, לרובם אין כסף לשלם, לא על התחבורה לבי"ח ולא על הטיפול והתרופות " .

עקירות ובלי חשמל

בשונה ממה שהיא רגילה לו בארץ, ד"ר פלג נדרשה לתת מענה לבעיות שהן תוצאה של אורך החיים הטיפוסי לאזור. "לא הייתי צריכה ליישר שם שיניים. זו אוכלוסיה שברובה לא ראתה כלל רופאי שיניים. התזונה שלהם לא מורכבת ממתקים אלא מאגוזים קשים, ולכן כמעט שאין להם חורים בשיניים , אבל לחלקם יש שחיקה מאסיבית של השיניים. מי שבכל זאת יש לו חורים, כיוון שהם לא מטופלים, השן נחרבת וצריך לעקור אותה , ידעתי מראש שאני נוסעת לעקור שיניים מכל הסוגים, וזה מה שעשיתי בעיקר."

איפה עשית את זה?

"חלק מהטיפולים נעשו על האוניה, כי יש בה מרפאת שיניים מאובזרת מאוד. אנשים הגיעו מהכפרים לאוניה בקייאקים שלהם, או שהשיטו אותם מהחוף בסירות קטנות של האוניה. בחלק מהמקרים ירדנו עם הסירות לכפרים, שם טיפלנו בשיניים של התושבים. בכפרים אין חשמל, ואי אפשר להפעיל את המקדחות ואת יונקי הרוק. השתמשתי בכלים ידניים לעקירה. היו לי חומרי הרדמה ואילחוש והייתי צריכה לעקור את השן במיומנות בשלמותה. אסור היה להסתבך כי אין כלים לתקן את זה."

זה בוודאי לא קל בתנאים האלה?

" זו היתה חוויה מדהימה. באחד המקרים העמדנו כסא בנקודת הטיפול בכפר. כשהראשון התיישב כל הכפר עמד סביבי וסביבו כדי לראות מה אני עושה לו. נתתי לו זריקת הרדמה מקומית וראיתי שהוא נלחץ מזה שחצי פנים שלו פתאום משותקות. עקרתי לו את השן, וכולם ראו שזה עובד, שהעקירה לא כואבת לו. כולם ביקשו לראות את השן העקורה, וזה שכנע אותם שכדאי גם להם לעבור את הטיפול הזה. אחרי העקירה הראשונה כבר היה תור בכפר של כל מי שצריך טיפול."

על שיקום פה ועל עבודת טכנאים המוכרת לכל אדם בארצות המפותחות אין על מה לדבר. לדברי ד"ר פלג לא היה טעם לבדוק את פיות המטופלים והטיפול ניתן רק למי שהתלונן על כאבים. "כדי להבין באיזה תנאים עבדתי" היא אומרת " אני אספר איך עשינו חיטוי של מכשירי העקירה. הבאנו איתנו סיר לחץ והיינו צריכים להעמיד אותו על האש ולחטא בו את הכלים אחרי העקירה. בפעם הראשונה שירדנו לכפר יותר מנושא העקירה העסיקה אותי השאלה איך אדליק את האש מתחת לסיר הלחץ כשייגמרו לי הכלים הסטריליים. שאלתי את האנשים תוך כדי העבודה אם הם יכולים להדליק את האש, ובתוך דקה הילדים הבעירו את האש וגם הורידו ממנה את הסיר בזמן המתאים."

אנשי הרפואה וויתרו על תגמול כספי אך זכו בתגמול מסוג אחר. "זכינו להכרת תודה ולהערכה רבה מכל מי שטיפלנו בו וגם ממשפחתו" מציינת פלג בסיפוק. "ברגע שגאלנו אותו מכאבי שיניים שנמשכו שבועות ואולי חודשים רבים, באמצעות טיפול פשוט יחסית זכינו ליחס מדהים. באחד הכפרים נשארתי כמה שעות והם הביאו לי שרשראות שהם עושים, תיקים שהם תופרים ואוכל כמתנת תודה. לא הייתי צריכה את זה. לראות את המבט, החיוך שלהם בסיום הטיפול זה באמת תהיה שווה הכל."  התובנות ששתי הרופאות חזרו איתן הן ברורות. " ראיתי איך כשאתה בא עם ידע רפואי בסיסי, קשר לחולה ועבודה בצוות, אתה עושה דברים שאנשים זוכרים לך לכל החיים." אומרת ד"ר פוקס ומוסיפה שלאחר שחוזרים ממשלחת כזו מבינים שהצרות שלנו בתחום הרפואה הן צרות של עשירים. ד"ר פלג מסכימה איתה. "כשאתה שב לארץ" היא אומרת " אתה מברך על כל שירותי הרפואה שיש לנו, למרות כל התורים שלפעמים קיימים בהם. כל אחד אצלנו יכול לקבל טיפול רפואי ברמה גבוהה וזה משהו שגיליתי שהוא לא מובן מאליו".

מתוך שבועון התנועה הקיבוצית גיליון 1640. 22.06.2018 יום שישי, ט' בתמוז תשע"ח. כתב נחמן גלבוע